החלטה בתיק רע"א 1143/04

1.        זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת דותן) אשר דחתה את ערעורו של המבקש על החלטת המפקחת על רישום מקרקעין בתל-אביב (כב' המפקחת אריאלי).

2.        בשנת 1990 רכש המבקש בחכירה לדורות דירה במלון דירות בתל-אביב. במלון 72 דירות וביניהם שטחי גינון ציבוריים השייכים למלון. בעלי הדירות שכרו את שירותיה של חברת ניהול לצורך ניהול ותחזוקה של המלון ודירותיו. בראשית 1999 עברו הניהול והתחזוקה לידי נציגות נבחרת של הבית שנבחרה לכך על ידי האספה הכללית של בעלי הדירות. המבקש הפסיק לשלם את דמי הניהול לחברת הניהול ולא חידש את התשלומים גם כאשר הניהול עבר לידי נציגות הבית. בעקבות כך הגישה המשיבה תביעה נגדו בפני המפקחת על רישום מקרקעין לצורך גביית התשלומים המגיעים ממנו בגין דמי הניהול והאחזקה של הנכס. המבקש העלה בהגנתו טענת סף לפיה אין למפקחת סמכות לדון בתביעה שכן אין מדובר בבית משותף ואין בנכס המקרקעין כל רכוש משותף. טענת סף זו נדחתה על ידי המפקחת. המבקש ערער על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי אשר דן בענין כבערעור ולא כבקשת רשות ערעור. בית המשפט דחה את טענות המבקש ואימץ את עמדת המפקחת בקובעו כי מדובר בבנין שאמנם אינו רשום כבית משותף אך חל עליו פרק ו1 לחוק המקרקעין - תשכ"ט-1969, ומכח סעיף 77ב שבו נתונה למפקחת סמכות לדון בתביעה שהוגשה בפניה. בית המשפט דחה גם את טענת המבקש לפיה יש לראות בהסכם הניהול הסדר חוזי הקובע את דמי ההשתתפות של הדייר בהחזקת הבית ואשר על כן הוא גובר על הוראות חוק המקרקעין ושולל את סמכות המפקחת לדון בענין.

3.        בבקשתו, חוזר המבקש באריכות רבה על טיעוניו בשתי הערכאות הקודמות ובמרכזם, שאלת היותו של הבית, "בית משותף", קיומו של רכוש משותף, וסמכותה של המפקחת לדון בענין.

4.        לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הרבים מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות. עיקר החלטת בית המשפט המחוזי נוגע ליישומו של פרק ו1. לחוק המקרקעין על נסיבות הענין שלפנינו, בהקשר לתחולת הסדר החוק וסמכות מפקח המקרקעין לגבי מלון הדירות נשוא התביעה. ענין זה על פי טיבו אינו מעלה שאלה בעלת היבט משפטי כללי או ציבורי החורג מעבר לעניינם של הצדדים, ואין הוא מצדיק דיון בערכאה שלישית (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פד"י לו(3) 123).

           מעבר לנדרש יצויין כי הערכאות הקודמות צדקו במסקנתן כי התביעה אכן נתונה לסמכותה של המפקחת על המקרקעין מכח החוק, בהיות הבנין "בית" עליו חל פרק ו1 לחוק, ובהתחשב בנושא התביעה ובסעד המבוקש בה.

           יש, איפוא, להחזיר את בירור התביעה למפקחת על רישום מקרקעין על מנת שתידון בפניה, לגופה.

           הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, כ"ח באב תשס"ד (15.8.04).

                                                                             ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: